"מה נשמע דוד?" אני שואל "שוב פעם צלצלו מהבנק הבוקר, שאבוא להפקיד 25,000 ₪ כדי שלא אחרוג מהמסגרת", "ומה אתה מתכוון לעשות?" אני שואל, "מה שאני תמיד עושה", עונה דוד, "עובד על רשימת הלקוחות מצלצל ומבקש שיקים ואחרי זה נוסע לאסוף אותם." "מה המסגרת של העסק בבנק?" אני שואל. "350,000 ₪" עונה דוד "כנגד ערבויות אישיות שלי." "כמה כסף יש בחוץ?" אני שואל חייבים לי כרגע 245,000 ₪ אבל זה כולל את החודש האחרון". "וכמה מתוך הסכום הזה עברו את תאריך התשלום המצופה?" אני שואל. דוד מתחיל לסמן את הרשימה, מסכם במחשבון ומודיע לי "70,000 ₪". "אז אתה מתקשר כעת לאותם החייבים של ה70,000 ₪?" אני שואל "גם להם משיב דוד, איפה שיותר קל לשם אסע להביא השיקים".
נשמע מוכר?, נשמע 'ישראלי'? אז זהו, הגיע הזמן לעשות סדר. הרבה סדר. לצערנו אנחנו, בעלי העסקים הקטנים והבינוניים חיים בסביבה עסקית קשה. המדינה שלנו, באמצעות משרדי הממשלה, גורמת לנורמת עיכוב תשלומים לספקים. "הפגיעה בעקבות עיכוב תשלומים ע"י מוסדות הממשלה חמורה מפגיעות בעיכוב תשלומים ע"י גורמים פרטיים, מאחר והיא מולידה שרשרת של עיכובי תשלום והלנות שכר. כאשר מועד התשלום נדחה למועד מאוחר יותר גדל בהתאמה הסיכון של מזמין השירות להיקלע לקשי נזילות ולפרוע בסופו של דבר את החוב לספקי הסחורה או השירות." גולן חזני כלכליסט 29/01/12.
אני נתקל בעסקים שהחייבים שלהם והאובליגו שלהם ממש דומים. כלומר הם מממנים את ההון החוזר שלהם. כמובן שהמימון אינו חלק מהתמחור שלהם והם מפסידים כסף. פשוטו כמשמעו.
יש לנהל את רשימת החייבים בצורה מסודרת ולעקוב אחריה ברמה שבועית.
היחס עם החייב = הלקוח מתחיל בסגירת תנאי התשלום עבור הסחורה או השירות. הנתונים האלה צריכים להישמר ולהתנהל בקובץ אחד. אם סגרנו עם לקוח שוטף + 30 יש לציין ליד דרישת התשלום את המועד האחרון לתשלום וכך גם אצלנו ברשימה. כך ניתן לחזות את התזרים המזומנים שינבע בעתיד מאותם חייבים. כך ניתן לעקוב אחר תשלומים הצפויים להיפרע ולתזכר במידת הצורך לפני הגיע המועד.
ניתן כמובן לגייל (מלשון גיל) את החוב ולסדר את רשימת החייבים לפי אינדקס שנבחר (גובה החוב או גיל החוב וכדומה).
חשוב לעקוב אחר גובה האשראי שאנו נותנים ללקוח ספיציפי – אסור שנקלע למצב שחלילה אם לא ישולם החוב יפגע העסק בצורה קשה.
עקבו אחר החייבים באופן שוטף לפחות אחת לשבוע!