"מה נשמע דוד?" אני שואל. "תגיד" הוא עונה, "קיבלתי כאן מכרז של עיריית פתח תקוה, המכרז הוא להציע בסופו של דבר מחיר לשעה. נראה לך ש112 ₪ לפני מע"מ מסתדר כאן?"
"איך חישבת את המחיר לשעה? אני שואל?
"זה פשוט" דוד משיב, "עלות פועל לשעה היא פחות או יותר 60 ₪ ועלות החומרים היא פחות או יותר 20 ₪ אז יחד זה 80 ₪, כך שנותר מרווח של 32 ₪ (112-80) או כמעט 30% רווח גולמי, בסדר לא? בסופו של דבר העבודות מתקבלות לפי שעות מתוקצבות ומחיר הוא מכפלה של מחיר המכרז בשעות אלה. ואם נהיה יעילים וזריזים אפילו נרוויח יותר."
"תגיד דוד" אני עונה, "אני מבין שחישבת יפה את ההוצאות הישירות, אבל מה עם ההוצאות העקיפות? מה עם הוצאות המימון שיש לך בעסק?"
"תסביר בבקשה" מבקש דוד.
אז הנה ההסבר:
שאנו מתבקשים להציע מחיר, במקרה הזה מחיר שעת עבודה, יש לקחת בחשבון את כל העלויות הרלוונטיות לעניין עלות שעה.
במקרה שלנו, מדובר על עלויות ישירות (חישוב מחיר לשעה של עלות שכר פועל ובנוסף עלות לשעה של החומרים הנדרשים), עלויות עקיפות (לדוגמא – עלות שכר דירה, ארנונה ומים, חשמל, ניקיון, עלות עובדי מנהלה שבעסק – מזכירה, מנהלת חשבונות, עלויות פרסום ושיווק, הוצאות הנהלה וכלליות אחרות) ולבסוף עלויות מימון, בעסקים רבים העסק מממן את ההון החוזר למשך 60 ימים לפחות. ההון החוזר הוא ההון אותו נדרש לממן העסק בין הזמן שהעסק משלם את ההוצאות של אותה העבודה (כגון הוצאות שכר המשולמות לעובדים חודש בחודשו) לבין ההכנסות אותן הוא מקבל במוסר התשלומים הנהוג בארצנו לעיתים לאחר 90 יום. נניח שהריבית בפועל החלה על העסק אם במסגרת האשראי הקיימת בבנק ואם במסגרת החריגות העיתיות On Call ודומיהם היא 12% שנתי – מדובר במימון של חודשיים קרי 2% פֶר אותה העסקה (חודשיים מימון מתוך 12 חודשים בשנה כפול 12%). והכל מחושב בסופו של דבר פֶר שעה. משום שלתמחיר שעה אנו נדרשים.
"אבל", מתעקש דוד, "אני משלם בין כה את ההוצאות העקיפות".
זה נכון, אבל צריך לקחת אותן בחשבון ואז להפעיל שיקולים נוספים, יתכן שנגיע בחישוב למחיר שעה של 175 ₪, וברור שבמחיר הזה אין לנו סיכוי לזכות במכרז. כאן יכנסו שיקולים נוספים כגון האם העסק נמצא בזמן המכרז בתפוקה מלאה? האם ניתן לייעל את התהליך ולחסוך בזמן וכך לקבל מחיר שעה על עבודה שלוקחת פחות משעה וכדומה.